כששואלים אותי איך אני עושה את זה, איך מנהלת את הזמן בין קריירה
לילדים אני עונה בקוד המפתח: נ.צ 1530 תחילה. נקודת הציון האחראית לשפיותי. קו הזינוק
לתחילתם של 30 דקות, בין 1530-1600, או בכל 'מתחם' זמן אחר, המציין את גדר
ההפרדה בין פרק א' וב' של היום שלי. 30 דקות שהם המצפן לתכנון היומי. חצי שעה שבה אני
עושה-כלום ובעצם הכל.
נ.צ 1530, הפכה עבורי לסמל לאיזור הדמדומים בין זמן המשרד, ההרצאות,
העיסוקים לבין זמן המשפחה. הרבה דברים קורים ב 30 דקות האלו וגם לא כלום. החור השחור
הכי לבן שיש. חלל יקר מפז. לעיתים אני מעבירה את נ.צ 1530 לנקודות זמן אחרות. ל 10
בבוקר או ל 1900 בערב, היא גם יכולה להימתח לשעה, או שומו שמיים אפילו ליום חופש.
בלי מילת הצופן 1530, הימים בלי התחלה, אמצע וסוף. ימים שהמשפחה
והקריירה על אתגריהם וטרדותיהם מכאן ומכאן מתערבבים לכאוס גורף. ימים שבהם
סטטיסטית, אני או מישהו בסביבתי תמיד מפסידים משהו. ברגע שנ.צ 1530 שלך מעוגן, ולא
משנה באיזו שעה, אפשר לבנות יום יעיל ושפוי.
רק יש לו טריק לנ.צ 1530. את חייבת להיות כאן ועכשיו. בהווייתך
המלאה. אחרת הוא "סתם" עוד חצי שעה. את חייבת להיות נוכחת ברגע הזה.
וכשאת עושה את זה, פתאום את מגלה ש 30 דקות זה המון המון זמן
אם את באמת, אבל באמת נמצאת בהם. נוכחת בכנות בכל אחת מה 30 דקות האלו , מרגישה את
כל ה 60 שניות של כל דקה בהם. מחליפה למדי ב'. שמה שעון בסלולרי ומניחה אותו בצד
הלא קרוב (ונכון. לוקח זמן לבחור וגם לבצע את זה). ומתיישבת/שוכבת.
את יכולה לנמנם 17 דקות מלאות ולשתות קפה ב 13 הנותרות.
לגימה, לגימה.
את יכולה להתמכר לשטחיות הבריאה ולראות גיא פינס מוקלט או
את הסוף של הפרק בסדרה שנרדמת אליו ליל אמש.
ואת יכולה סתם לבהות. בהייה זה אחלה דבר. טוב ליצירתיות.
הרבה רעיונות עולים מאליהם.
הרבה דברים קורים בוואקום הזה כשהמוח והנשמה מתפנים. ולמה?
כי את מדברת עם האדם הכי חשוב-עם עצמך.
אני 'מתעוררת' מה 30
דקות רעננה כמו משינה. בנות, אני מניחה את זה כאן- ה 30 דקות האלו הן בוטוקס.
ותדע כל אם עברייה שכלום לא קורה בחצי שעה.
גם אם הילד קבל מכה בגן-עוד חצי שעה תראי את זה.
וגם אם הלקוח צלצל-עוד חצי שעה בדרך לילדים תעני לו.
וגם אם לבן הזוג/חברה היה משהו דחוף לספר- המילים יפרצו
כנהר גועש בדיוק באותו אופן גם עוד חצי שעה.
וגם אם תכננת לסדר את הבית רגע לפני שהם באים-רדי מזה,
הבלגן יחגוג בשנית תוך פחות משעה. למה
לעבוד כפול?
עכשיו את רק איתך. בעוד חצי שעה את איתם. עם כוווווולם.
30 דקות. היום כשזה
כבר מוטמע בי אני נזכרת בימים בהם הזדעזעתי מהמחשבה לקחת לי "יומית"
כזו. שלא לומר התייסרתי אם לא מיציתי עד הדקה האחרונה עוד מייל במשרד גם אם יום
העבודה שלי מתחיל ב 7.
אחרי שהתרגלתי אליה לנ.צ 1530, התחלתי לשמור עליה מכל משמר
עד כדי כך שאני ממש מרגישה בחסרונה כשאני מפספסת אותה.
ימים שעוברים עלי בלי ה"גונג" של נ.צ 1530 הם ימים מקולקלים.
ימים שבהם אין סדר עדיפויות שבו לקחתי את עצמי בחשבון הופכים
אותי לפחות יעילה, יותר עצבנית ומזה לא חיננית.... ואם בניהול זמן עסקינן, מסתבר
שעדיף להישמע לגונג של ה1530 הפרטי שלך
אחרת ישמעו גונגים אחרים, נעימים פחות, תמרורים של גופך ונפשך שיעצרו את המרוץ שלך ממילא.
כשנ.צ 1530 שם, נוכחת ,שרירה וקיימת, אפשר להיות גמישים ולהזיז
אותה קצת קדימה קצת אחורה באאוטלוק, בהתאם לעליות והמורדות של היום, בהתאם לצרכים
המתהווים או הידועים מראש, וכמובן אפשר להאריך אותה, כל אחת בהתאם לפסיפס המשימות
האישי שלה. אבל כבר אי אפשר להעיף אותה מהיומן הפנימי. אי אפשר להתעלם ממנה.
נוכחותה חיונית לשפיות, חיונית לאנרגיה.
וכשהיא מתקבעת בסדר היום , מפתיע לגלות שהיא מולידה אחים
ואחיות, דמויות משנה, בעלילת הלו"ז:
חופשה שנתית, חופשה זוגית, זמן לחברות ,זמן לפדי-מני-מסאג'-קוסמטיקאית
ועוד ועוד. נטוורקינג שלם של חבורת מטענים איכותית ביותר, תוצרת "הארץ"
שלך, גוש חוסם לטרפת, חבורה מחבקת המזמינה והמאותתת לך שלאבד אותם זה לשחוק את
הסוללה שלך כליל.
ועכשיו כשנ.צ 1530 היא "חותמת" ביומן על שלל יובליה. אפשר להתחיל לנהל את עצמך מול הזמן!
הכניסי את העוגנים החשובים של הפגישות הקבועות, והמשימות
השוטפות, במשרד ובבית
חלקי לחשוב-דחוף-בהול, רכזי את נושאי האופק ואת אלו של כאן
ועכשיו , והתחילי לטפל ביעילות כמו שאת יודעת היטב. כי כשמצפן המנוחה שלך עובד,
מי יכול לעצור אותך?